בדיעבד כשר. מלכתחילה יש פתרונות אחרים כמו שקפים.

א. שמעתי מהרה”ג ר’ שלמה מועלם שהעיקר כמ”ש

מגילה זאת כשרה אך רק בדיעבד ולכתחילה צריך

1. מותר (עיין ילקוט יוסף סימן קמ"ט סעיף

מרן הראשל”ץ הגאון הרב עמאר שליט”א כנס אזכרת

בגמרא דברו על ריח שאוסר רק לכתחילה כשאופים

א) כדי לצלות כבד, יש תחילה לחמם את

מנהג זה לא מדויק, שבשר שלא נמלח כלל

בהכשר הרבנות אע"פ שעומדים בראש הרבנות הראשית תלמידי

כשר בדיעבד

לגבי שאלות 1. ו4: אם הרב יאמר בדרשה

אין להוציא ספר תורה שחסר לו מקל של

כשר בדיעבד.

א) “שומע תפלה” – הנכון כפירוש האחרון שהזכרת,

גם לפיצה הנשלחת ע”י גוי – חייבים שיהיה

– יש להתיר את העוף בדיעבד, [על סמך

אף כאן נזקקים אנו למבטו הזך של רבי אברהם בן הרמב"ם: המעפילים לא שמו לב לנקודה שחטאם בפרשת המרגלים לא היה בעצם ההשתדלות, כי אם בכך שהגיעו לזה, ואחר שהגיעו, לא שייך להפכם למאמינים כפייתיים. כרגע הם בדרגת בטחון פחותה יותר וההשתדלות לגביהם היא חיוב. במצב זה, להתנהג כבוטחים הרי זה נחשב כהוללות והסתמכות על נס, לכן אסר עליהם משה לעלות. וכאשר עלו, הכתוב מגדיר את מעשיהם בחריפות "ותזידו ותעלו ההרה" (לקמן יד, מג). וכשם שנענשו על חוסר בטחונם במרגלים, באותה מדה נענשו על בטחונם המופרז במעפילים, כי "לא כל הרוצה לטול את השם, יבוא ויטול" (ברכות פרק ב’ משנה ח’).

בדיעבד אם לא עשה עמוד כשרה. ומ"מ הש"ץ

בעט גרפיקאים הנקרא רפידוגרף אם ידוע שהדיו שבו

לכתחילה אין להשתמש בכלים הללו, מאחר ולדעת הרבה

לכתחילה צריך לעשות עמוד בסוף המגילה ולגלגלה עליו

1. מיעוט חק – תוכות במגילה, כשרה בדיעבד,

1. בית שלא מתגוררים בו לא חייב במזוזה,